פוסט על 'אודות' וגם ארוחות צהרי יום חמישי

בימים האחרונים אני מתעסקת בעדכון הבלוג. בכל זאת עברה שנה + שבמהלכה לא כתבתי כאן
וזו היתה שנה של קפיצת גדילה משמעותית עבורי. אחד מהדפים איתם הייתי צריכה להתמודד היה דף ה'אודות'
כשנכנסתי לקרא אותו לפני כמה שבועות פשוט התפוצצתי מצחוק. כן, כמו שאתן קוראות, נקרעתי מצחוק
כל קשר בין ה'אודות' לבין אודותיי היה מקרי בקטע הכי סוריאליסטי שיש.

"קוראים לי יעל ליהי ומאז שאני מכירה וזוכרת את עצמי, אפייה ובישול זה בדמי.."

סירייסלי??? גיב מי א ברייק, וויל יו???

זה היה הפתיח (שניה אני שוב עוצרת לצחוק ..:-)

האודות שלי  שיקף שאני בעצם חיה בוונדרלנד, מלהטטת בהנאה בין פרודוקטים ומנות ובגדול חיה טוב
באודות שלי קראתי לאנשים להצטרף למסע תכנון תפריט שבועי כשבפועל מרוב עומס עבודה בקושי ישנתי ודרי הבית גמרו את היום עם פלאפל מהדוכן הקרוב.

זה מדהים איך אנחנו תופסים את  עצמנו ומציגים את עצמנו בדרך שנראית לנו נכונה תדמיתית, שאנחנו צריכים,
שהעולם מכתיב..

זה נכון, קוראים לי יעל ליהי. זה השם שקיבלתי כשנולדתי. יעל - על שם אחות אבי שנפלה כחיילת בשנה בה נולדתי, וליהי, כי אבא שלי ביקש להעניק לי שם נוסף. הייתי ילדה רעבה וכל מה שרציתי כשגדלתי זה שלא יחסר אוכל לאחרים ומשם התחיל העיסוק שלי באוכל - זאת האמת.

האמת היא שלאורך כל הילדות שלי התארחתי אצל חברים לארוחות שבת והצצתי לסירים של האמהות שלהן ושאלתי שאלות של איך עושים ומזגתי לצלחת שלי כמויות אוכל אדירות ואכלתי עד שכאבה לי הבטן - הרגל שנגמלתי ממנו רק לפני כמה שנים, במקום הבטוח שהגעתי אליו.

האמת שלא פעם כתבתי סטטוסים רחוקים שנות אור מאיך שהרגשתי

למשל, באמצע חופשה, אחרי מריבה העלתי תמונה מחייכת
למשל, תמונות הספקי היום במטבח כשהבת שלי מבקשת שוב ושוב שאתייחס אליה - שניה מאמי, אמא כבר איתך :-/
למשל, שהעסקים כאן הם טפו חמסה שום בצל כשכל חודש היה קרב הישרדות מתיש
גם כשהייתי עצובה, ומבולבלת וכואבת כתבתי סטטוסים
גם כשהיה לי מלא רעש בראש כתבתי סטטוסים.
היה לי מן צורך כזה להשמיע קול, כל סוג של קול..

וכשהחיים הפכו להיות More of the same -  תנודתיות רגשית שמנהלת אותי במעגלים, הפסקתי לכתוב
התיישבתי מול גדולי הפחדים שלי כאדם, בזוגיות שלי, באמהות שלי ובעסק ולמדתי את עצמי מולם.
למדתי איך לשקף אמת ולתווך מול כל אחד מהם את הצרכים ורצונות האמיתיים שלי.

בתקופה ההיא, כתבתי ומחקתי בלי הפסקה. פשוט שאלתי את עצמי אם זו האמת שאני כותבת והתשובה היתה שלא - זו לא היתה כל האמת.  הפער הזה בין האמת לבין האשלייה שיצרתי גבה מחיר מאוד גבוה. פשוט כי לא יכולתי לאפשר לעצמי להתרסק בעוד אני מתחזקת דמות חזקה ונוצצת.

ומה קרה כשהפסקתי לכתוב?

1. היה לי פנאי לטפל בדברים שהסעירו אותי מבלי להסיט את ריכוז שלי ולתחזק דמות לא אמיתית
2. בהמשך להנ"ל, איפשרתי לעצמי להתרסק בלי סטופר, בלי להתנגד ובלי לשפוט את עצמי

שני אלה תרמו באופן שקשה לי אפילו לבטא במילים לתחושת השחרור והשקט

ועם השקט אבד לי הצורך האובססבי לשתף בכל רגע אוכל/ילדים/זוגיות/גינה - תמשיכו...
וגם כשאני משתפת היום אני מבינה שהגיע רגע שבו אני זקוקה לתשומת לב ולוקחת אותו ככזה.
רגע של להראות את הגינה שלי או הצלחה של ילדה או אפילו את קצב התקדמות צמיחת השיער הלבן שלי
היוש! שימו לב אליי :-)

בנוסף לשקט זה העניק לי סוג של אחריות מוסרית כלפי עצמי לגבי המחויבויות שאני יכולה לקחת על עצמי וגם כלפי הסביבה והקהילה שאני חיה בה. כבר לא שואלים אותי "תגידי, איך את מספיקה הכל"???? שתמיד הייתי מגיבה בחיוך נבוך ועונה תודה - כאילו שזו מחמאה
איך הייתי מספיקה הכל?? האמת, זה די פשוט - הרגתי את עצמי, זה איך! ולא רק שהרגתי את עצמי בסתר גם טיפחתי מול אותם משתאים על ההספקים שלי תחושה שמשהו לא בסדר אצלם כי הם לא מספיקים כמוני דברים
כי אני וונדר וומן למקרה שתהיתם. בקיצור,שיא העיוות.

כשהתחלתי לשים לב לזה, בחנתי את עצמי אינספור פעמים ונדלקתי מזה שיכולתי לזהות מה היא האמת וכמה אני מחוברת אליה, בלי להעמיד פנים. בלי לשחק משחק. בלי לשים  את כולם והכל על המזבח בשם ההצלחה והצמיחה

זה מרגש אותי בכל כך הרבה רמות !!!

את חייבת לנסות את זה -  לעצור שניה לפני שאת משחררת פוסט לעולם, לקרא שוב ולבחון אם הוא באמת האמת.

מוזמנת ל'אודות' החדש שכתבתי.

>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>


ועכשיו  לעניין אחר - ארוחות צהרים בימי חמישי !

יש לי מן קטע של סבתות שבימי חמישי אני לא מבשלת.
ביום הזה אני מפנה את המקרר מכל שיירי השבוע, מעבירה וויש של ניקיון ומכינה אותו לשבוע חדש של אוכל טרי.

אז תשאלו מה אוכלים כאן ביום חמישי? הבנות שלי יענו לכן בלי להסס - שאריות !
לרוב זה יהיה כריך עם קציצות, טונה/אבוקדו וביצה קשה, סלט עם עוף וכולו וכולו :-)
השילוש הקדוש שבא להקל עלי את התכנון השבועי מבחינת בישולים,
מקליל את ארוחת הצהרים לבנות שלפעמים גם להן בא משהו לחטוף במקום לשבת סביב השולחן
ומחסל את האוכל שנשאר ומונע מאיתנו להשליח לפח
שלושת הדברים שעושים את ההחלטה של לא לבשל בחמישי נכונה עבורי. זה מה שהיה כאן בשבוע שעבר:

 

כריך עם סלט חצילים ופלפלים מרוקאים, אבוקדו פרוס דק עם לימון ומלח וקציצות הודו מהפוסט הזה - פצצה של טעמים בכל ביס !

סלט חצילים אני מכינה כך:

1 חציל מאורך קל ומבריק (אלו הסימנים שהוא טרי ועם כמה שפחות גרעינים שמוציאים טעם מר לחציל) חתוך לקוביות גדולות (2*2)
1 גמבה גדולה פרוסה לרצועות ואחכ לקוביות בגודל של החציל
1 פלפל ירוק חריף נקי מגרעינים וקצוץ דק
3 שיני שום כתושות
1 עגבניה גדולה מקולפת וחתוכה לקוביות
1 כפית פפריקה מתוקה בשמן
רבע צרור פטרוזליה קצוצה דק
מלח ומעט כמון לפי הטעם
שמן לטיגון


- את החציל אני מטגנת בשמן עמוק להזהבה (כך הא שותה פחות שמן) ומוציאה לנייר סופג.
-במקביל, אני מחממת מעט שמן במחבת ומטגנת את הפלפלים עד שמבריקים - 10 ד. מוסיפה שום כתוש ומטגנת 2 ד תוך כדי ערבוב שלא יחרך. מוסיפה עגבניה ואת הפפריקה, המלח והכמון עם אוהבים.
- מוסיפים את החצילים שטיגנו ומערבבים לאיחוד. מסירים מהאש ומוסיפים פטרוזליה - ומי שלא אוהב יכול לוותר

הכי טעים בעולם עם לחם טרי, פיתה, בגאט, כל פחממה שתהיה ולרוב אם נשאר ממנו, אני משלבת בשקשוקה של ארוחת ערב



אהבת? מוזמנת להשאיר לי תגובה :-)

ליהי




 

הסיפור שלי עם התקפי חרדה

זה היה מזדחל אלי לאט אבל ברגע שהתחיל, מסך שחור ירד לי על העיניים והנשימות שלי הפכו לשטוחות וקלות וידעתי שאצטרך לעבור דרך כל קשת התחושות שזה מביא איתו.
תחילה היה מתמקם הכאב מעל שד השמאלי במעין אזעקה מהבהבת. האזעקה הזו שלחה מסר לאותה נקודה בגב
וקראה לה להצטרף וכמה דקות אחרי זה הכתף והיד השמאלית הדהדו לתוכי. לתוך הכאב שלי.
ברגעים האלה שזה היה מתחיל ואלוהים היה יודע מתי יסתיים הייתי נטולת שליטה על הגוף שלי. הכאב היה כל כך חזק שפחדתי לנשום. התחלתי ללחוץ על כל מיני נקודות ביד שקראתי שאמורות לעזור לשחרר את הכאב, לרוב זה לא עזר. הייתי עוצמת עיניים ומדמיינת שאני תולשת מעצמי את החלקים האלה של איזור בית החזה השמאלי הכתף והיד, רק שהכאב יפסיק. חוסר אונים מוחלט ופחד שאני לא אצליח להתגבר עליו. שאני אמות. ברגע שבן הזוג שלי נכנס הביתה ביקשתי שילחץ לי על הנקודה הכואבת בגב והיה ברור  שאני לא זקוקה לעיסוי/מסז'/מגע מפנק אלא ללחיצה ממוקדת ואגרסיבית, שתצליח להתגבר על הכאב של ההתקף הזה. התקף החרדה שלי.

ההתקפים האלו התחילו אצלי בגיל יחסית צעיר, כשהייתי בת 15 בערך, אולי קודם אפילו.
היו תקופות שהם הופיעו בתדירות גבוהה והיו תקופות של פעם ב...
עשיתי בדיקות וצילומים וכשקיבלתי תשובה שפיזית אין לי כלום ירדתי מהעניין. לא המשכתי לרופאים או רפואה אחרת שיסבירו לי מה קורה לי. איכשהו, סדרי העדיפויות שלי היו שאת הדברים החשובים שלי השארתי לפעם באף פעם. זה בדרך כלל קורה לאנשים שלא רואים את עצמם כחשובים. אז השארתי את זה אצלי וניסיתי להבין מה קורה לגוף שלי ובעיקר מה הטריגר שמייצר אצלי תגובה פיזית קשה. וכשניתחתי ובחנתי כל התקף - את מידת החוזק שלו והאורך ומתי הוא התרחש גיליתי שאלו התקפי חרדה, ושהם מתרחשים כשאני במצב של לחץ, מתח או פחד ממשהו.

ככל שקראתי ולמדתי על זה הבנתי שקצב החיים בעולם המודרני הולך נגד הגוף שלי.
משום שבשעת לחץ הגוף שלי נכנס למצב "הילחם או ברח" - Fight or Flight

בויקיפדיה מופיע ש"הילחם או ברח" הוא מונח המציין תבנית של שינויים גופניים, כחלק ממנגנון הישרדותי-אבולוציוני, אשר מכין את האדם או את בעל-החיים להתמודד פיזית עם איום או סכנה מיידית ע"י הפרשת הורמונים מסוימים המשפיעים גם על האופן שבו אנחנו מגיבים ללחץ.

עיקר תפקידה של מערכת העצבים שלנו הוא שמירה על בריאות הגוף, איזון פעילות מערכות הגוף ושימור אנרגיה לאורך זמן ומצד שני הכנת הגוף לפעילות הישרדותית קצרת זמן במחיר תשלום גבוה

עם כל החשיבות בפעילות גוף תקינה להישרדות לטווח ארוך, היא אינה חשובה במקרה שהגוף מזהה סכנה הדורשת פעולה מידית.

למען פעולה כזאת, במצב של לחץ או בעיתות חירום אל מול איום פתאומי וקיומי מערכת העצבים אחראית להפעיל את תגובת "הילחם-או-ברח" המנתבת מחדש את מערכות הגוף לטובת ריכוז המשאבים אך ורק במערכות ואיברים החיוניים להכרעתו של המצב על חשבונן של מערכות שיגרה שאינן חיוניות להישרדות המיידית.

איך זה בא לידי ביטוי?

שינויים קיצוניים בגוף, שינויים בזרימת הדם לטובת שרירי השלד בעבור השגת כוח ותגובה מהירה, העלאת הדופק, לחץ הדם ורמת הסוכר בדם, הרפיה של שרירי הנשימה, הפרשת אדרנלין, הרחבת אישונים ועוד.

לאדרנלין השפעות מנטליות וקוגניטיביות נרחבות - הוא פוגע בכושר הריכוז ומקשה על חשיבה צלולה ומעמיקה, וכן הוא מחדד את התפיסה החושית וגורם לאדם מודעות גבוהה יותר לתחושותיו הגופניות.

ומה זה אומר בפועל?

שהיום, במאה ה 21, האיומים על חיינו שונים מהתקופה שאנשים חיו במערות ודאגו שחיה לא תטרוף אותם או אויב לא יפלח להם את הגוף עם כידון, שאז המנגנון שמרכז את הכח בידיים וברגליים הגיוני ומועיל...
האיומים שהכניסו אותי למצב "ברח או הילחם" היו :

- פחד מהלא נודע
- מילה שחברה זרקה לי או בן הזוג או כל אחד
- הרגשה שמישהו חושב עלי משהו לא טוב או לא אוהב אותי
- תחושת חוסר שביעות רצון שלקוח הראה לגבי שירות/מוצר שלי
- תחושה פנימית שאני לא מספיקה דברים
- מחשבות על איך עולם תופס את התפקוד/העבודה שלי
- פרפקציוניזם - רצון לשלוט בכל סיטואציה ושינויים לא צפויים

אלו חלק מהדברים שבגללם חוויתי התקפי חרדה אבל אתן מוזמנות להוסיף גם משלכן.... :-)

זה אומר שבזמן לחץ ומתח הגוף שלי פועל נגדי. הנטייה שלי היא להפסיק לנשום, וכל באנרגיה מתרכזת לי בידיים וברגליים (למה זה טוב בדיוק????) ובסיטואציה הזו אין לי שום סיכוי לנצח את הלחץ, לחשוב בהיגיון ולהשתחרר מזה.
אני קופאת במקום.

אתם קולטים??

שוב !

ברגע כזה שאני מרגישה לחץ/פחד/פתח שהגוף שלי מזהה כסכנה הוא פועל לפי חוקים שלא רלוונטים לחיים היום. הוא מנטרל את כל המערכות החיוניות לתפקוד מחשבתי ופתרון בעיות כמו מערכת הנשימה למשל ומרכז את כל האנרגיה בידיים וברגליים שלי. הוא משקיע נגד עצמו כי ברגע שאני לא נושמת כמו שצריך ומזרימה חמצן למח ולשאר האברים בגוף אני בעצם מנטרלת את עצמי מתפקוד אפקטיבי.


ההבנה הזו היממה אותי.

בטח קרה פעם שמישהו אמר לך ברגע של לחץ: "קחי שתי דקות להרגע". לי זה קרה יותר מפעם אחת.
אף פעם לא עצרתי לחשוב מה המשמעות של הפעולה הזו שאני עושה.לנשום היה כל כך קלישאתי בעיניי שכשכבר הסכמתי לעצור ולנשום, הייתי מכריחה את עצמי להכניס ולהוציא אויר. פייק. פשוט כי התרגלתי לומר ולחיות את המשפט
'שיאוווו אני לא נושמתתתתתתתתתתת' מכירה אותו?!

אבל כמו בכל דבר חדש בחיים, התאמנתי גם על לנשום - יש כאלה שקוראים לזה יוגה, יש כאלה שיוצאים להליכה. אני יושבת על כיסא ומתרגלת הכנסה והוצאה של אויר. זה לא שההתקפים האלו נעלמו מחיי לגמרי - ממש לא!  רק לפני חודש חוויתי אחד ארוך כשנעצתי ביומן תאריך למפגש של בראשית הייתי אני. פחדתי לא להיות  במיטבי וניסיתי להבין כל אותה העת איזה ערך אני נותנת למי שישמע והרגשתי את הלחץ עולה בי ונותן את שלו בדמות התקף. ואחרי שדיברתי עם חברה והבנתי מה קורה עשיתי שני דברים:

1. התיישבתי לנשום. הפעולה המדיטטיבית הזו עזרה לי להרגע מצד אחד ומצד שני שמרה את הגוף שלי במצב אופטימלי - בחדות ובהירות מחשבה וברגע שאלו התקיימו התשובות הגיעו מאליהן, מתוכי.
2. שחררתי את המחשבה והתעסקות במה יקחו ממנו אלו שיבואו למפגש. החלטתי לבוא ולהציג את הסיפור שלי והתהליך שלי כמו שהוא ואם מתוך כך יפלו להן אסימונים, עשיתי את שלי. זה הוריד ממני המון לחץ שעסק בשומעות ולא בי בכלל.

התוצאה של שני הדברים שעשיתי היתה שהגעתי למפגש הזה בהתרגשות אבל מחוברת ובבטחון עצמי וזה השתקף מהמשוב שקיבלתי מכל מי שנכחה ונכח באותו הבוקר.
החקר והלימוד העצמי הזה מוריד לאט ובהדרגה את ההתקפים האלה וממזער את ההשפעה שלהם עלי, גם כי הורדתי הילוך ואני לא דורשת מעצמי יותר משאני מסוגלת וגם כי פשוט אני מצליחה לזהות מה קורה כשזה כבר קורה.

מה שלא יהיה שמלחיץ אותך, קחי לך שתי דקות לנשום. אני יודעת שזה קשה אבל ממש תנסי להתנתק בשתי דקות האלה.
תתרכזי רק בלהכניס ולהוציא אויר ותתני לגוף שלך להרגיש ולעבוד.
תביני שבכדי להיות במקסימום שלך את חייבת להשקיע בעצמך. וזה אמור לכבד את עצמך ואת הגבולות והכוחות שלך.

לו ידעתי את כל זה בגיל צעיר יותר הייתי חוסכת לי, בלי להגזים עשרות שעות של התקפי חרדה, פחד ולחץ.
ומהנקודה הזו שבה הבנתי שהגוף שלי הוא מכונה גאונית ונועד לשמור עלי, כל שנותר לי הוא להסתנכרן אליו ולמה שהיה אמור להיות מההתחלה. לפי הטבע.

תמונה מפינטרסט

מזדהה? תגובה ממש תשמח אותי :-)

פרויקט שדרוג חדר מורים

יום המורה 2017

האוטומט שלנו היה לערוך ארוחת בוקר מפנקת לצוות המורים והמורות על פועלם עם ילדנו לאורך השנה, כמו כל שנה
אבל במהלך ישיבת צוות חשיבה של הועד נזרע רעיון שהתקבל בברכה על כולנו - שדרוג חדר המורים
מתנה בעלת ערך שתשאר  הרבה אחרי  שיום המורה יחלוף..

עלות פרויקט: 2000 ש"ח אחרי חריגה קטנה
זמן: 6 שעות - תכנון, קניות וביצוע

שלב ראשון

שרטטנו את החלל. סימנו את האיזורים שהולכים לקבל טיפול ובחרנו פלטת צבעים - שחור גיר, אקווה ולבן - צבעים שישתלבו עם הכסאות הקיימים בגוון בורדו פוקסיה (אל תשאלו אותי מה זו ההכלאה הזו.. נשבעת שזה מה שזה :-)
את עיקר הרכישה ביצענו בהיפר רוזנפלד ועוד השלמות בחנות טמבור וחנות מכשירי כתיבה

נרכשו - פח שחור, מדפי עץ, לוח שעם גדול, מאגים לשתיה חמה, צבע אקווה בגוון 2145P וציוד לצביעה, עציצים קטנים לקישוט, צנצנות זכוכית לאחסון מכשירי כתיבה, ציוד משרדי קל, פדים לעכבר, מפות לבנות וגלויות השראה מקסימות של המעצבת ענבל גבור עם שירות מהיר מהסרטים !

נתרמו - שעון קיר, סט קפה תה סוכר ולוח השראה

שלב שני

נפתחה קבוצת וואטצפ
נשמות טובות שהתנדבו - סה"כ 10 הורים
מנהל חדש ומדליק ששיתף פעולה משלב הרעיון אל תוך הביצוע
נפגשנו במוצ"ש 9/12 ותוך שלוש שעות זה מה שיצא !
*כל התמונות צולמו על ידי ועל ידי חבריי לצוות מהסמרטפון

מקרצפות את הלוקרים ומסירות שיירי מדבקות



שלושה אבות מדהימים שנתנו יד מתחילת הערב ועד סופו ברוח טובה ובנדיבות והאמת - מכל מקבץ התמונות, את זו אני אוהבת במיוחד..
 

כל פינה בחדר קורצפה מאבק ולכלוך מצטבר - אוומייגאד

 

 

 

 



לא תאמינו - הכל התחיל מהשעון של איקאה שהורדתי מהקיר בבית במסגרת שחרור חפצים שאני לא זקוקה להם...
צוות מבצע , בהרכב חסר... רוסטי וכפיר - חברים אתם חסרים !!

יוזמה נהדרת של חברותיי לצוות שהגיעו והכינו עם הילדים בכיתות, יום קודם



ולבסוף, צילמנו את הבנות מחזיקות שלט תודה וערכנו לכדי סרטון וואטצפ מקסים למורה

לסיכום:

- הסרנו מתלים במטבח ובמקומם נתלו מדפים.
- הקיר נצבע בצבע שחור גיר והמטבח כולו נוקה
- קיר החזית נצבע באקווה כולל שולחן עמדת המחשבים
- מעליו נתלה לוח שעם ולוח השראה עם גלויות צבעוניות
- הלוקרים נוקו ממדבקות ישנות ובמקומם הדבקנו תגית שם שגזרנו מטפט גיר בגודל 10*3
- השולחנות הופרדו (במקור הם היו מחוברים לכדי שולחן אבירים גדול במרכז החדר, מכוסה במפה בצבע בורדו ושעוונית שקופה (שלא נדע..) ועכשיו הם פזורים בית קפה סטייל
- סידור אביזרים וחפצים חדשים
- לסיום מפנק - חליטות תה ועוגיות לצוות המורים

רצינו להוקיר תודה לאלו שבאים במגע עם ילדנו, בסבלנות ובסקרנות ובתשוקה ללמידה כל יום מחדש
פינינו וסחבנו, קרצפנו וצבענו, טיפלנו בחדר הזה באהבה ובהתלהבות בדיוק כמו בבית,
בעיקר משום שהחדר הזה על דייריו הם המשפחה של כולנו, משפחת רמב"ם.

תודה לשותפתי לפרויקט דוברת דוד וליתר חבריי לועד - אתם אנשים טובים !
תודה רבה להמנהל בית הספר אביחי רצון על שיתוף הפעולה בחשיבה על הפרטים.

אהבתם? תגובה ממש תשמח אותי !

אוכל למחשבה

אתמול מישהי אמרה לי שיש אנשים שאין להם ברירה. שאני פריווילגית ושלא כל אחד יכול לוותר על עבודה או להוריד הילוך. ועניתי לה שאני מסכימה איתה. אני מסכימה ב 100% שלא כולם יכולים להרשות לעצמם לא לעבוד.
למעשה, גם אני בעצמי לא יכולה להרשות לעצמי לא לעבוד. אני חייבת להכניס X כסף כל חודש בנוסף למשכורת של בן הזוג שלי, אחרת אנחנו לא נגמור את החודש. אז אני מבינה שאני חייבת עבודה אבל בתוך ההבנה הזו אני בוחרת במה לעבוד וכמה. אני בוחרת על מה לשים פוקוס, מה חשוב לי יותר ממה ואילו מחירים אני לא מוכנה לשלם.

היא סיפרה שהיא עובדת במשרה מלאה. היא קמה בחמש וחצי בבוקר, מפזרת ילדים לפני שמונה ועולה על הפקקים
בדרך למשרד. בשעה חמש אחה"צ היא עולה על אותם הפקקים חזרה בתקווה להגיע בזמן ולשלוף אותם מהצהרונים לחוגים/ימי הולדת/שיעורי בית.

וכשאת מגיעה הביתה מה קורה? שאלתי והיא ענתה שהילדים יושבים לשיעורים/טלויזיה/מחשב, לא בהכרח בסדר הזה ולא הכל הולך חלק
ואת שם? שאלתי, את עם הילדים בשעתיים האלה של אחר הצהרים עד לזמן מקלחות וארוחת ערב?
והיא ענתה שכן אבל את יודעת איך זה. יש שיחות טלפון לתיאומים עם הבן זוג מתי הוא מגיע לאסוף מהחוגים/עובר בסופר/אוסף מהמכבסה. יש שיחות מהעבודה איזה זה ומה עם ההוא. יש שיחות מחברה/אחות/אמא שהיא לא הספיקה לקחת במהלך היום אז היא היא מרגישה צורך לענות כי כשהילדים כבר במיטה היא מתרסקת ואין לה כח לאף אחד.

אז את לא באמת עם הילדים, אמרתי והיא חייכה ולא ענתה.

ואיך אתם עם כסף? ותרגישי בנוח אם אני פולשת לאיזור שלא בא לך לדבר עליו.. והיא ענתה לי, דברי חופשי

המשכורת שלך, שאלתי, היא בדיוק מה שאתם צריכים? והיא אמרה שכן.
ושאלתי אם יש לה מנוי לקנטרי ומתי הם נסעו לחו"ל פעם אחרונה וכל כמה זמן הם יוצאים לסופ"ש ובאיזה תדירות היא קונה בגדים ונעלים וחפצים. סתם חפצים. וכמה פעמים הם אוכלים בחוץ. וכמה הם יושבים לקפה.

והיא ענתה שכן. על הכל היא ענתה כן. והרבה. אז היא חייבת את המשכורת הזו בשביל כל זה.

סיפרתי לה עלי שמעולם לא עבדתי כשכירה בתור אמא וחיפשתי אלטרנטיבה שלא תדרוש ממני לעמוד בלחצים כאלה. ופניתי לעצמאות והעסק שלי שאב אותי עד כי הוא פשוט לא השתלם לי - לא כי הוא לא היה רווחי אלא כי הוא פשוט התנגש לי עם המשפחה. ואם זה תלוי בי אין לי בעיה לעבוד כמוכרת בחנות בשביל להתפרנס ולשמור על איזון בבית.
והיא שאלה אותי מה אומר האגו שלי על זה? ועניתי לה ששום כלום כי לו היה אומר לי משהו כנראה שהיה לי רעש
בראש והייתי מחפשת לחזור למרכז העיניינים אבל יש לי שקט. שקט טוב שאני מעוניינת לשמור.


אמרתי לה שהכלבה שלנו לולה והחתולה שלנו סופי לא בחרו להגיע אלינו. אני הבאתי אותן ואני צריכה לדאוג שלא יחסר להן כלום. זאת האחריות האישית שלי.
אמרתי לה שהילדים שלנו לא בחרו לרדת לעולם הזה. אנחנו הבאנו אותם. ואנחנו חייבים לקחת עליהם אחריות ולדאוג להם מעבר לאוכל, שתיה ביגוד והנעלה. לא מגיע להם לחיות בסיר לחץ רק כי אנחנו חושבים שאנחנו חייבים לעבוד מסביב לשעון ולקנות בלי סוף.

אמרתי לה שאת כולנו גידלו הורים שלא למדו הורות. לחלק יצא טוב ולחלק פחות. כך או כך כולנו סוחבים איתנו את השיט שקיבלנו בבית ושהמשימה שלי בגלגול הזה היא לתקן את עצמי בכדי להעניק לבנות שלי את מה שמגיע להן מלכתחילה - ילדות שפויה ובטוחה, חום ואהבה ותשומת לב והכוונה מוסרית ורגשית. ובשביל זה צריך זמן.

אמרתי לה שאין לי מה לעשות עם הדרך שבה גידלו אותי אבל אני יכולה לבחור מה לעשות מכאן והלאה.
ושהדבר האחרון שהייתי רוצה שיקרה זה לדבר על ליבן של הבנות שלי בגיל ההתבגרות ושהן יענו לי Say What ??? 
רק כי לא הייתי שם בדרך...

אז מה עובד לך? היא שאלה

ועניתי לה שבאופן טבעי כשיש לי רצון אחד חזק, כל השאר הם בדרגת חשיבות נמוכה ממנו - הקצאת משאבים פשוטה
אנחנו לא נוסעים לחו"ל ולא יוצאים הרבה לסופ"ש ולא אוכלים בחוץ כמעט. ובבלאק פריידי קבעתי עם חברה ללכת לויצו כי היה חסר לי מעיל לנעמי וכי לא היה בא לי להוציא 150 ש"ח לתקופת החורף הקצרה שלנו. את הכסף הזה שמרתי בשביל להנות איתן בחופשת חנוכה. זה לא שאני לא אוהבת לקנות בגדים חדשים, אני פשוט לא מעוניינת לעבוד יותר ממה שדרוש לי על חשבון הזמן הפנוי של המשפחה שלי ושל עצמי. זה אולי נשמע יומרני אבל זו האמת. את הבת הקטנה והמתוקה שלי, בת השנה לא ממש מעניין איזה מעיל היא תלבש, כל עוד חם ונעים לה. פעם היה חושב לאמא שלה מה היא לובשת, ומה יגידו, והיום לא. חשוב לי להיות כאן, ולתווך להם את העולם ואת הרגשות שלהן בתוכו.
והיא אמרה שלקבל החלטות כאלה צריך אומץ ועניתי לה שלקח לי שנתיים להגיע למקום הזה ושלרוץ יום אחרי יום מחמש וחצי בבוקר ולגמור את היום עם הלשון בחוץ צריך אומץ לא פחות. והיא נשארה בשקט וחשבה.

ולגבי הפריוולגית, הזמנתי אותה למפגש של בראשית הייתי אני (מבטיחה לעדכן ברגע שאקבע מועד חדש)
לשמוע את הסיפור שלי ולחשוב שוב אם המושג הזה פוגש אותי לדעתה באיזשהו אופן.

פוסט על עוגת שמרים

לפני 6 שנים התחלתי לכתוב את הבלוג הזה. תחביב שהתפתח לצד עולם ההשמה וגיוס העובדים ששחיתי בו.
כתבתי מנקודת מבט של אמא שעושה צעדים ראשונים במטבח. זה היה מקום הראשון שהתחלתי להשמיע קול. את הקול שלי. לא היתה שום אג'נדה. שום מטרה לקדם. שום תכנון ותוכנית עבודה לטווח הארוך. היה רק אותי וכל מיני חוויות שרציתי לתעד. בתוך התקופה הזו למדתי קונדיטוריה ותחום האוכל תפס נפח גדול ומשמעותי מחיי עד שהפכתי ממגייסת למבשלת. והבלוג הזה עבר שידרוג אבל שמר על אופיו האישי. ויום אחד מישהי אמרה לי כמה חבל שאני לא מנצלת את הנכס הזה לצורך קידום העסק שלי ועניתי לה שזה לא הקטע שלי. הבלוג נותן לי מקום לביטוי עצמי ולא הייתי רוצה להכניס לתוכו פעלולי שיווק. והמשפט שלה נשאר איתי וקצת בלבל למען האמת. וחשבתי שאולי היא באמת צודקת. אז התחלתי להכניס תכנים שקשורים לעסק והשתדלתי לשקף איפה אני ביחס לכל זה. לא תמיד חשפתי הכל. לא ידעתי למי אני כותבת ולא רציתי להכביד.

ואז עשיתי עצירה. ככה, כמו שזה נשמע - לחתוך בבשר החי.
הפסקתי פעילות עיסקית לחלוטין ולא כתבתי כאן הרבה מאוד זמן. זאת היתה תקופה של בירור זהות וחקר עצמי
וידעתי שרק כשאכיר את הצרכים והרצונות האמיתיים שלי אצליח ליצור סינרגיה בין הערכים שמניעים אותי. והיו ימים שהרגשתי תקועה, שהיצירתיות נעלמה ממני ואין לי מושג איך מתקדמים ואיך חוזרים למקום שעצרתי. אבל ככל שעבר הזמן וההתנגדות ירדה, גיבשתי זהות חדשה ונכנסתי לכאן. לבלוג. וראיתי כמה זזתי ממנו וכמה התקדמתי. והוא היה מקסים ונוסטלגי ומרגש אבל כבר לא מאפיין אותי ואת מה שהניע אותי להתחיל לכתוב בו מההתחלה. ולא ויתרתי, הכרחתי את עצמי להעמיד חצובה ומצלמה ולצלם. וכתבתי פוסט ועוד אחד ועוד כמה. וכשבאתי ליצוק את התוכן לתוך הבלוג העלתה בי התנגדות והרגשתי שבא לי לכתוב לכם על דברים אחרים שלא קשורים לאוכל ואני לא יודעת אם זה מתאים. ואולי לסגור את הבלוג הזה ולפתח חדש? אין לי תשובה עדיין אבל אני יודעת לומר שהנטיה שלי לכתוב השתנתה ועכשיו היא מנקודת מבט של אישה שבחרה בחירה מודעת לעשות עצירה. ובא לי לכתוב לכם מה המשמעות שלה בחיי היומיום, לשקף ולתעד מציאות אחרת ממה שהייתי רגילה אליה. בלי להרגיש מחויבת לפרסם מתכון. זה הקול, החדש ישן שלי שמצאתי. ואולי יקח לי זמן והפוסטים שלי יהיו מישמש של אוכל ומחשבות ואולי זה יהיה רק אוכל או רק מחשבות. ומה שזה לא יהיה זה יהיה מהמקום הכי כן ואמיתי בתוכי.

ועד שאחליט מה לעשות בעניין אני מצרפת מתכון של עוגיו.נט המעולה שניתקלתי בו באינסטגרם השבוע והעלה ליבי חשק לאפות - עוגת שמרים מופלאה שכשטעמתי ממנה קראתי לה היוש עוגה מוגזמת! היא הכי מוגזמת בקטע טוב כמובן.
הבצק לא שמן כל כך ואיפשר לעבוד איתו ללא התפחת לילה בקירור שזה אחלה למתקשים לדחות סיפוקים אבל המלית - OMG - מלית נוטלה ושוקולד לבן - שהעניקה עסיסיות  אפילו יום אחרי וכשהבנות חזרו מבית ספר אמרתי להן "בנות, אתן לא מבינות איך הגזמתי היום... והסכמתי על צהרים צמחוני רק כדי שיוכלו לטעום גם מהפלא הזה לא לפני שלקחתי את החתיכה המוגזמת הזאת וחציתי לשתיים ושלחתי חצי ממנה לאחותי. בקיצור, אם כבר להגזים בחיים המוגזמים האלו, העוגה הזו היא אופציה לא רעה בכלל

עוגת שמרים נוטלה עם שוקולד לבן - אני אפיתי בבקה אחת אבל במקור נטלי ממליצה על שתי עוגות אינגליש קייק

לבצק שמרים:

530 גרם קמח
8 גרם שמרים יבשים (או 25 גרם שמרים טריים)
75 מ"ל חלב 3%
100 מ"ל יוגורט 1.5% טבעי
3 ביצים M
100 גרם סוכר
קורט מלח
1 כפית תמצית וניל
100 גרם חמאה רכה חתוכה לקוביות

למלית נוטלה ושוקולד לבן:

1/2 צנצנת ממרח נוטלה
200 גרם שוקולד לבן קצוץ גס

להברשה:
1 חלמון
2 כפות חלב

אופן ההכנה:

1. בצק: בקערת מיקסר עם וו לישה שמים יחד קמח, שמרים, חלב, יוגורט, ביצים, סוכר, מלח, וניל ולשים 8 דקות עד קבלת בצק אחיד שנדבק לקערת המיקסר. מוסיפים קוביות חמאה ולשים עד שהיא נטמעת ומתקבל בצק אחיד ומעט דביק.
2. מניחים לבצק לתפוח בקערה גדולה מכוסה במגבת לחה עד שהוא מכפיל את נפחו. 
3. מוציאים מהבצק את האוויר ומחלקים לשני חלקים.
4. מרדדים כל חלק על משטח מקומח היטב לעלה בעובי 1/2 ס"מ ומורחים מחצית מכמות הנוטלה ומפזרים מחצית מכמות השוקולד הלבן. מגלגלים לרולדה הדוקה ומלפפים ליצירת בורג. שמים בתוך תבנית משומנת.
5. מתפיחים מכוסה במגבת לחה, עד כמעט הכפלת נפח.
6. מחממים תנור ל-160 מעלות.
7. מברישים בתערובת החלמון-חלב. אופים במשך 30-35 דקות או עד השחמה
8. מצננים מעט בטמפרטורת החדר ומגישים.

והנה המתכון המקורי של נטלי כאן

בלי סיר לחץ

השבוע הגעתי לכלים.

הקטגוריה שחששתי שיהיה לי קשה להתמודד איתה. יש לי כלים בכל פינה בבית וכאלה שאספתי במשך עשור.

עד לא מזמן תליתי את האובססיה הזו לכלים בעיסוק שלי - המטבח. אבל זה מזמן לא באמת העסק או כי אני אוהבת לארח. פשוט אהבתי הרבה מהכל - הרבה בגדים, הרבה נעלים, הרבה כלים ולא שבעתי. יש איזה משפט בגמרא שאומר שדירה נאה וכלים נאים מרחיבים דעתו של אדם. נשמע סבבה, רק כשכל היופי הזה פוגש נפש אגרנית זה פחות מרחיב, יותר מכביד.

השיטה של מארי קונדו שכתבתי עליה בפוסט הקודם פשוט גאונית. יכול להיות שנפגשתי איתה בסטטוס יותר בשל ועדיין, יש משהו מאוד פשוט ונגיש בשיטה שלה - סידור לפי קטגוריה ולא לפי מקום כי לבני אדם ( מסתבר שאני לא היחידה ) יש נטיה לאחסן פריטים מאותה קטגוריה בכמה מקומות בבית (בגדים, משחות וכו)  וכשממפים לפי קטגוריה ומאחסנים את כל הפריטים מאותה קטגוריה במקום אחד יודעים בדיוק מה יש, קל יותר לשמור על סדר והכי חשוב זה נגיש לילדים.
לדבריה, חפצים שלא נמצאים בשימוש, לא מקבלים חיות מעצם השימוש, נשארים תקועים ומייצרים תקיעות מסויימת שמשפיעה באופן ישיר על דיירי הבית. היא קוראת ללקוחות שלה להשאיר רק חפצים שמרגשים ומשמחים אותם.

בקיצור, הגעתי לכלים ! ארון הויטרינה שלי היה הדבר הראשון שהפך למיותר ולא נחוץ יותר כי יש בו כלים שאני משתמשת בהם פעם באף פעם, יענו ליופי - אאוט !

הבא בתור היה הארון הפינתי הארור של המטבח - אוווח כמה אני מתעבת את זה שתכנן ככה את המטבח ... אפס גישה בסולם התסכול שלי בכל פעם שאני צריכה איזה כלי משם.  הוא כזה עמוק שחצי גוף שלי נכנס עם יד ישרה ועדיין יש לי מקום לנוע בחופשיות. ולא, אין לי קרוסלה שכנראה בכל מקרה היתה קורסת מעומס כלים

כלי הראשון שנתקלתי בו היה סיר לחץ. סיר כבד של סולתם שקניתי בתור כלה טריה כשלא ממש ידעתי את רזי המטבח וכל הדודות שהתייעצתי איתן לגבי מתכונים אמרו שהוא יעשה פלאים לצלי בשר, ואיזה כלה לא רוצה להפציץ עם צלי בשר??

בקיצור, נקנה והיה בשימוש פעם אחת יותר מידי. לא רק שטינף את הכיריים וכל המסביב, גם השאיר אותי בתעוקה כשהשמיע קולות של מעבורת חלל. נכנסתי ללחץ מסיר לחץ.

מאז הוא מונח בארון בפינה, שיחשוב טוב על מה שהוא עשה ואני למדתי להכין צלי פצצה לבד
סיר כל כך מיותר ברפרטואר הסירים שלי. לא מאפשר גישה לתבשיל, מכבס כל קטניה ופיסת בשר, בקיצור השתלט עלי - אאוט !

ישבתי למיין כלי כלי והשארתי רק מה שנמצא בשימוש יומיומי.
ישבו לי בארונות סירים וקערות הגשה במשקל גבוה ממני. כל מיני כלים יפים ולא שימושיים בעליל, כל מיני גד'טים..
הפתיע אותי שלא רק שלא היססתי, אלא שלא יכולתי להפסיק לשחרר. 

ועכשיו שהמטבח מאוורר התאהבתי בו מחדש:-)

הנה מתכון שקיבלתי כשרק התחתנתי, רק את הסיר שחררתי .

מרק בשר ושעועית תמני - 4/5 מנות

500 ג בשר לגולש

2 בצלים קצוצים דק

4 גבעולי סלרי קצוצים

6 שיני שום כתושות

4 תפוחי אדמה חתוכים לקוביות

צרור עלי סלרי

צרור עלי כוסברה

1 עגבניה מרוסקת

1 כוס שעועית לבנה שהושרתה לילה בהרבה מים

1 כף חוויג למרק

2 כפות רסק עגבניות 

1 כפית כמון

2 כפיות מלח

ליטר וחצי מים +/-

איך עושים?

- שמים את הבשר והמים בסיר ומביאים לרתיחה. מקפים הקצף שנוצר עד שהמים צלולים. מוסיפים שעועית ומבשלים שעה.

- במקביל, מטגנים בצל, סלרי ושום להשחמה- מוסיפים את השום בסוף שלא יחרך.. מצננים מעט וטוחנים במעבד מזון יחד עם עלי הסלרי והכוסברה עד שמתקבלת סוג של מחית ( טריק שלימדה אותי הטבחית של הפנימיה שלי מהפוסט הזה ) זה נהדר לילדים שלא אוהבים עלים או חתיכות בצל צפות במרק.

- אחרי שעת בישול מוסיפים לסיר את רסק העגבניות, העגבניה המרוסקת, תפוחי האדמה ומחית הבצל. מתבלים ומבשלים עוד שעה. אם צריך מוסיפים מעט מים. המרק צריך להיות סמיך ובכלל הסוד במרקים הוא לא לשים הרבה מים, דבר שישמור על יחס תיבול נכון וטעם מרוכז.

הכי טעים להגיש עם סחוג / חילבה ואורז לבן.

 

סוג של בראוניז

אלו הם הבראוניז של מקסין

אנחנו לא מכירות, רק חולקות חברה משותפת וכל מה שאני יודעת עליה זה שהיא אמריקאית ושהיא קוראת להם בראוניז.
קיבלתי את המתכון הזה בפסח האחרון ומאז אני סוחבת אותו איתי כבר כמה חודשים לכל מקום,
כי הוא באמת הכי פשוט שיש והתוצאה נימוחה ומפנקת וכבונוס, גם נטולת גלוטן !
אני קוראת לו סוג של בראוניז זה כי יש בו תוספת של אבקת אפיה שבדרך כלל לא נוכחת במתכוני בראוניז
שמעניקה להם אוריריות נעימה שמזכירה עוגות שוקולד.

בקיצור סוג של ..

הרבה שינויים עוברים עלי בתקופה האחרונה, בעיקר כאלה שעושים לי טוב. מרגש לגלות שהריסטרט שעשיתי היה בדיוק מה שהייתי צריכה וכי מותקנות עלי עכשיו אפליקציות ניווט דרך חיים מעולות.

פנה פניית פרסה ל "לחיות לפי הטבע"

בשבוע שעבר מלאו 4 שנים לתחילת תהליך שחרור השליטה מחיי

כמובן שהמקצבים היו שונים ומשתנים

הייתי ממש צריכה ללמוד איך מתנהגים לא בשליטה

זה נחמד שאומרים לך מהצד - "תשחררי" ו "הכל יהיה בסדר"

אבל רק חולות שליטה כמו שהייתי אני יזדהו איתי  ויודו כמה קשה לשחרר תפיסה, מחשבה, הרגל מסוים

והקושי בשליטה הוא שיש לה שני צדדים ובכל אחד מהם את חוטפת נוק אאוט

אם את בשליטה - את עובדת קשה על מנת להחזיק את הסיטואציה ששום דבר לא יסטה ימין או שמאל

ואז - אם בכל אופן נשמטה השליטה מידיך כי מה לעשות, לא כל דבר נתון לשליטתנו.. (רשת האינטרנט הביתית שנפלה, הפסקה חשמל כפויה או סתם טיול שתכננת לפרטי פרטים ואז גילית שהרצונות שלך ושל השותפים שלך לטיול שונים)

זה פשוט נורא. הייתי מרגישה נטולת חיות, עצובה, במצב רוח זיפט - בקיצור נדפקתי פעמיים

פשוט לחיות פשוט

התחלתי לתרגל חיים לפי הטבע בצעדים קטנים

קודם כל הורדתי הילוך בצורה דרמטית בכל מה שקשור לעבודה, צריכה ובכלל עינייני כסף

החלטתי להקדיש את הזמן שלי בלעבוד בבית שלי - לבשל יותר , לטפח גינה, לתכנן טיולים

לישון את מכסת השעות שהגוף שלי זקוק לה, לקרא, לשמוע מוזיקה והרבה

הפכתי להיות פחות עסוקה או לחוצה, פחות מרוטה, יותר מפוקסת וחיונית

זה היה לי ממש נעים.

ואם קרה שבלי לשים לב חזרתי להרגלים הישנים שלי והכנסתי את עצמי ללחץ מיותר

מיד הרגשתי שזזתי מהרצף החדש שאני עובדת עליו והתזוזה הזו היתה כל כך קשה שמהר מאוד חיפשתי את השקט חזרה

הפכתי לחשובה בעיניי

את השיפוט, הנוקשות והביקורת העצמית הצולבת שהפעלתי כלפיי במשך שנים הפכתי לשיח רך ומכיל.
פתאום קלטתי שאני מתייחסת לעצמי באופן שלא הייתי מעיזה להתייחס לבנות שלי
אז הפעלתי את המנגנון "אמא" גם מולי, מה יש, לא מגיע לי?

התחלתי לשים לב לכל מילה שנאמרת לי ומיד שמתי אותה בקונטקסט והמקום המתאים לה 

בפתאום קלטתי שאני מצליחה להבין את הצד השני גם אם הוא נגדי

מצליחה לקרא את התמונה, בלי כעס

בלי לקחת ללב, בלי פגיעות
בום ! 90% פחות מריבות

פתאום נוצר בתוכי מקום גם לאחרים. נעשתי קלה.

פחות מקובעת, יותר מתפתחת

משם, להמיר את מוצרי הקוסמטיקה שלי למשל, שאני צורכת במשך שנים במוצרים אורגניים ושמנים טבעיים שעלו לי רבע מחיר. היה די קל, העור שלי התחיל להגיב !!

ומשם קיבלתי החלטה לנסות לוותר על צבע בשיער - להמשיך לצבוע ולנסות להבריא אותו פשוט התנגש

מעבר לכך שכל האקט של לצבוע והמרוץ סביב השעון כל פעם שהשורשים הלבנים שלי ביצבצו היה סבל עבורי..

זה ממש היה ללכת נגד הטבע.

4 חודשים לאחר מכן ניגשתי לספר שלי (לא העזתי קודם כי פחדתי להגיע אליו ולגלות ששכחתי את עמוד השדרה שלי בבית...:-) שורש עם פזם ידעתי יהיה יותר קשה לשבור - וכך היה

יצאתי מהמספרה 20 ד אחרי שנכנסתי אליה והותרתי שורה של נשים בטווח גילאים נדיב ממתינות לשטוף את הצבע מהראש ונשבעת לכם שהרגשתי מבטים מבולבלים/מעט מקנאים ובעיקר משתאים שאשכרה יצאתי מהמספרה עם תספורת מגניבה ומלאה בשיער לבן - כן, יש משהו עוצמתי בלשחרר שליטה ובמקביל לקחת עליה בעלות במקומות מדויקים לנו

משינוי פיזי לשינויי מנטאלי

מארי קונדו - כוהנת הסדר השתלטה על חיי ובמידה רבה הזרימה בי דם חדש

קראתי את הספר שלה בכמה שעות אחרי שראיתי את הסרטון המצוין שצילמה הסטייליסטית והיוטיוברית המגניבה

טל רוזונוביץ הלוי על איך משיגים בית מסודר שיש בו רק חפצים שמחים והתמכרתי.

הדברים שאני צורכת אלו הדברים שאני ממש זקוקה להם ולא גרם מיותר

אלו דברים שממש משמחים אותי - כמו המתכון הפשוט הזה של מקסין

פעולות שמרגיעות אותי

שממש מלהיבות אותי ועושות לי ברק בעיניים וזה מתייחס לתוכן, חפצים, בגדים וקשרים
למדתי להשאיר זמן לעצמי - פשוט להיות כל מה שבא לי להיות

ומה עושים עם כסף שאלו אותי לא מזמן..

כשצורכים פחות צריכים פחות

מבינים שכסף הוא אמצעי נהדר אבל לא קונה חופש, כי חופש נמצא בראש

לעבוד מסביב לשעון ולשלם לשירותי אאוטסורסינג שיתחזקו לי את הבית והמשפחה זה לא חופש בעיניי, זה מלכוד. 

זה קורה לאט אבל קורה.
עם כל יום שעובר אני מרגישה הרבה יותר שייכת לחלק הזה של חיי
מאשר ל 32 שנות חיי הקודמות והסוערות.

כמו גולם שגילה שהוא פרפר אני מתרגשת מהשינויים האלה,

אני מין סוג של אישה ילדה כזאתי.

המתכון של מקסין מתאים לתבנית אלומניום 17/23

200 ג שוקולד

200 ג חמאה

4 ביצים

1/2 כוס סוכר חום דמררה - במתכון המקורי מופיע כוס ורבע סוכר. בפעם הראשונה שאפיתי אותם פיספסתי ושמתי רק רבע כוס. יצא ממש אחלה ולא מתוק. אחרי שעליתי על ה"טעות" שלי החלטתי להתפשר על חצי כוס. לגמרי לפנק :-)

4 כפות קמח מצות

2 כפות קמח תפוח אדמה

1 כפית אבקת אפיה

חופן פקאנים קצוצים לפיזור - רק אם רוצים- טעים ביותר

איך עושים?

- ממיסים יחד חמאה ושוקולד

- טורפים ביצים וסוכר יחד בקערה במשך 2 דקות

- שופכים לתוך הקערה את תערובת השוקולד

- מוסיפים חומרים יבשים ומערבבים לאיחוד. אם רוצים מפזרים פקאנים או אגוזים אחרים לבחירה

- אופים בתנור שחומם מראש ל 170 מעלות 15 דקות

- מצננים ופורסים למנות

מוזמנים לכתוב לי ל  li291081@gmail.com

שלכם, ליהי

חלת בריוש ריקוטה פטל

צילום: שרית גופן

שבוע שעבר נענתי לאתגר 30 יום פליאו.

העובדה היחידה שהדליקה אותי באתגר הזה היא שתזונה זו מבוססת על מזון הכי קרוב לטבע ובצורתו המקורית משמע - לא מעובד ולא תעשייתי - וזה אומר שקמח, סוכר ושמנים צמחיים הם אאוט ובשר, דגים, ביצים וירקות פירות הם אין

יומיים הסתובבתי בבית בקריז של סוכר, בעיקר בשעות אחר הצהריים בהם אני נדרשת לתפקד ב 100%

סוללה בואכה חוגים/ימיהולדת/ספרייה/כל פעילות שתהיה בלו"ז של הבנות...

איכשהו שמרתי על אופטימיות כשארזנו מזוודות לקראת סוף השבוע בירושלים, בדקתי וחקרתי כל מסעדה שרצינו לבקר ובחנתי את התפריט כדי לראות שאני יכולה להסתדר אבל בשניה שכף רגלי דרכה בבית הקפה הראשון בבית זית הלך האתגר

שלושה ימים של שכרון חושים מתוק ועטוף בפחמימות ריחניות מתוקות ושמנמנות חגגתי

בין לבין שוטטנו בסימטאות של עין כרם - מהמם ברמות !

עצרנו בעמק הצבאים - מקום חינמי חמוד לילדים

פשפשתי בשתי חנויות יד שניה שזה אחת האהבות שלי בחיים - המציאון שהיתה שוס לא נורמלי. חנות מוקפדת ומסודרת שמייצרת חווית קניה כל כך שונה מחנויות יד שניה שביקרתי בעבר. קניתי משם אפודה חצאית וסוודר לתמרה, חגורה לערן ווסט בשבילי ב 80 ₪

החנות השניה ממוקמת ממול למציאון ונקראת הבוידם - פחות טובה מהמציאון ברמת הסדר והארגון אבל גם בא יש מלאן פריטים שווים

טיילנו בממילא וטיפסנו למגדל דוד ומשם לעיר העתיקה - פחות עניין את הבנות..

הגענו כמובן גם לשוק ובשאיפה לאכול באישטבח אבל שניה לפני שפינו לנו שולחן החלטנו לוותר - היינו הזוג היחיד עם ילדים וזה לא התאים

היינו גם במתחם התנה הראשונה - מקום נחמד סה"כ

המקום היחיד שהיה קצת אכזבה היה בית  הנסן והמסעדה של הדיי עפאיים :-/

והקפה שבבית זית שהיה חמוד ולא יותר

כמו בכל טיול משפחתי היו פעמים של התנגשות רצונות. דברים שאני רציתי לעשות או לראות שממש  לא עניינו את הבנות. והיה רגע שנמאס לערן. אז וויתרתי על חלק והם וויתרו גם ורשמתי לפניי שירושלים לא כל כך מעניינת לילדים אז בפעם הבאה זה יהיה רק אני והמאמי שלי.

ועכשיו כשחזרנו, ממש לא בא לי על פליאו. זו חלום לצרוך אוכל לא מעובד. טוב שיש על מה לחלום..

חלת בריוש ריקוטה פטל - שתי חלות

500 גר קמח שמרים

50 גר סוכר

5 ביצים

50 ג חלב

10 ג מלח

200 חמאה רכה

איך עושים? 

בקערת מיקסר עם וו לישה מניחים הקמח, סוכר, ביצים וחלב ולשים עד שמתגבש גוש בצק.

מוסיפים מלח ולשים כ 6 דקות. מחליפים ל וו גיטרה ומטמיעים את החמאה בהדרגה.

עם סיום הטמעת החמאה, מגבירים את מהירות הלישה למקסימום ולשים עד שהבצק מתנתק

מדפנות ובסיס הקערה. מוציאים למשטח עבודה, יוצרים כדור ומניחים בקופסא מקומחת קלות.

מתפיחים כחצי שעה בטמפ חדר ומעבירים למקרר להתפחת לילה.

מילוי ריקוטה פטל - מילוי מעולה גם לגביניות

 250 גר ריקוטה אורדה

60 ג אבקת סוכר

¼ כפית משחת וניל

קליפה מגוררת מחצי לימון

30 ג קורנפלור

50 ג חמאה מומסת וקרה

300 ג פטל אדום

100 ג סוכר

50 ג מים

קליפה מגוררת מחצי לימון

מבשלים יחד את כל המרכיבים. מצננים.

לשטרויזל

120 ג קמח

2 ג אבקת אפיה

55 ג סוכר דמררה

100 ג חמאה קרה

1 כף גדושה זרעי כוסברה כתושים

מעבדים את כל המרכיבים יחד במעבד מזון. מוציאים לתבנית שטוחה ושומרים בהקפאה עד השימוש.

מערבבים את הגבינה לבד ומוסיפים קורנפלור, אבקת סוכר , חמאה מומסת וזסט לימון.

שומרים בקירור.

עיצוב ואפייה

מוציאים את הבצק למשטח עבודה ומחלקים ל 2 .

כל חלק מחלקים ל 2 ומרדדים למלבן. מורחים ממלית הריקוטה ומפזרים פטל. יוצרים גלילה.

קולעים בורג משני הגלילות ומניחים בתבנית. מורחים באג ווש ומתפיחים עד הכפלת הנפח מכוסה.

מפזרים שטרויזל ואופים בתנור שחומם מראש ל 170 מעלות כ 35 דקות.

מרק חומוס של הפנימיה המקורי

מודה !

לקח לי שבוע להכין אותו מרגע שקיבלתי את המתכון.
לא יודעת לשים את האצבע בדיוק למה נמנעתי רק שעלתה בי מין התנגדות פנימית ורצון לדחות את זה
למחר בעוד יומיים אולי

אני חושבת שפשוט חששתי לעבור ממחשבה עליו למעשה בפועל - להכין אותו.
פחדתי שאולי אני זוכרת אותו כמעדן אבל יש מצב שהיום אמצא אותו פחות מזמין מאז..
ואולי פשוט רציתי לחיות אותו בזכרון עוד ועוד

עשרות פעמים ניסיתי להתחקות אחרי הטעם המדויק של המנה הזו שליוותה אותי בילדותי בפנימייה.
יצא לי טעים, קצת אחר, אבל לא בדיוק זה.

עד לאותו רגע שהחלטתי לאתר את הטבחית שבישלה אותו עבורנו לא עברה בי המחשבה לנסות לאתר אותה.
בכל זאת, 25 שנה.

ואז הגיע רגע אחד בשבוע שעבר שפשוט נתתי לזה צ'אנס.
כתבתי לחברות הילדות שלי ותוך זמן קצר השגתי את מספר הטלפון שלה

הצגתי את עצמי ושיתפתי אותה בזכרונות

והיא, לא בטוח אם זכרה אבל ללא ספק התרגשה
ואמרה לי כך

בואי נגיד את לוקחת חצי קג חומוס ומשרה עם הרבה מים בלילה.
למחרת את מבשלת אותו בסיר לחץ שעה וחצי עד שנהיה רך רך

אבל שמחה, מה אם אין לי סיר לחץ ?

אין בעיה, היא ענתה, תשימי כפית אבקת אפיה בלילה במים וזה ירכך לך אותו טוב טוב

כמעט התפרצתי - אבקת אפיה?

אני יודעת שמשתמשים בסודה לשתייה לריכוך...
אבל בטרם הפסקתי אותה משטף הדיבור אמרתי לעצמי - סתמי ! מה את קופצת בראש?
אמרה אבקת אפיה, תעשי בדיוק כך

כן שמחה, ומה עוד?

תשמעי, אמרה

תבשלי אותו לרתיחה טובה טובה ותחליפי מים

אחר כך תמלאי סיר עם מים נקיים ותבשלי שעתיים, אולי יותר, בסיר גדול

אחר כך את שמה כך

כוס בצל מטוגן וצרור של כרפס ואת טוחנת אותם דק דק

מה, בצל רגיל מטוגן היית טוחנת?

אווה בטח, ואיך הייתן אוכלות אחרת..?

ככה את מערבבת, אחר כך התבלינים

כפית גדושה כמון

וחצי כפית גדושה פפריקה מתוקה

מלח כמה שאת רוצה

וכף גדושה מרק עוף

גם פלפל שחור או לבן

לא, לא היינו משתמשים בלבן

אז פלפל שחור קצת

וזהו, 

תערבבי ותכסי הסיר עוד שעה וחצי

עד שיצא סמיך כמו מחית

יו שמחה, איך חשבת עלינו כמו אמא

תדעי לך שהרגשתי את זה בכל פעם

ממש כמו חיבוק חם

אני כל כך מתרגשת לדבר איתך

היא לא עשתה את זה במודע

התת מודע קרא לאמא שבה

להתחבר לצרכים בסיסיים של ילדות קטנות

להזין אותנו באוכל משביע ומרגיע

את עצמה יצקה לתוך המרק

שמחה

מרק חומוס - 6-8 מנות - סיר בנפח 5 ליטר

חצי קג חומוס

1כפית אבקת אפיה

2 יח בצל קצוץ

צרור עלי סלרי

1כפית גדושה כמון

1/2 כפית גדושה פפריקה מתוקה

1כף מרק עוף שחשבתי לוותר כי מה לי ולאבקות אינסטנט אבל לא ויתרתי ולקחתי מחמותי שתחיה

2 כפיות מלח

איך עושים?

- משרים חומוס וא.אפיה בקערה עם הרבה מים למשך לילה. מבשלים לרתיחה ומסננים את החומוס תחת מי ברז עד שכל הקצף נשטף. ממלאים מים חדשים ומבשלים שעה שעתיים לריכוך.

- מטגנים בצל לשקיפות. מצננים וטוחנים יחד עם עלי הסלרי למחית 

- כשהחומוס רך מוסיפים את מחית הבצל והתבלינים. מבשלים עוד שעה וחצי עד שמסמיך.

יצא מדהים. זהו. סגרתי מעגל בקטע הזה.

טאג'ין עוף ופירות יבשים

אז כמו שבודאי הבחנתם. כן זה נכון !

אני חוזרת לעצמי לאט אחרי שנה וחצי של הפסקה (הריון, לידה והנקה אז ווי ספיק:-)

נעמיקי אוטוטו בת שנה ובנתיים אנחנו עוד נהנות לנו בבית אבל לחזור לכתוב כאן דיגדג לי בין האמצבעות כבר הרבה זמן

לאורך חופשת החגים הארוכה והמהנה בישלנו ואפינו בלי סוף. יצרנו בלי סוף. רקדנו בלי סוף

אפילו חזרתי להתאמן על הגיטרה שלי !! רק לטייל לא כל כך יצא - דלקת מפוקפקת בשד תקפה אותי - תענוג השמור למניקות ... אז היינו בעיקר בבית ולפיכך לקחתי די ברצינות את נושא תעסוקת הבנות וזה רק חלק קטנטן ממה שיצרנו - בכל זאת, רציתי לארוז תמונה יפה אחת שתכנס לאלבום הדיגיטאלי שאנחנו מעצבות אחת לשנה ובו כל האירועים המשמעותיים שעברו עלינו כמשפחה, בדרך כלל ב  Picabook - הרגל שהתחלנו לפני 8 שנים, כשעלמה נולדה ומאז הפך למסורת שמדפדפים בה בהנאה כמעט כל שבת

צולם מהנייד

מליון גרסאות עגילים שלמדנו להכין מוידיאו שדנה ישראלי האלופה העלתה לרשת במהלך החופש הגדול

כך שבסופו של עניין קנינו לעצמנו תעסוקה מדהימה ב 98 שח מחנות יצירה, שזה לכשלעצמו היה נפלא

וגם מתכון מעולה לצלי עוף רך ועסיסי שפגשתי בגירסת הבקר במהלך קורס בישול שלקחתי אצל שף אורן גירון

רק שבבוקר יום החג שני קמתי בקרייבינג לעוף - אז קבלו את המתכון עם שינויים קלים מאוד

טאג'ין עוף ופירות יבשים - אני השתמשתי בטאג'ין אבל למי שאין גם סיר סוטאז יהיה מצוין לצורך העניין

4 כרעיים מחולקים לשוק וירך או 8-10 יח' שוקיים - בקשו מהקצב לקטום את העצם
2 בצלים פרוסים דק
1 בצל סגול פרוס דק
100 ג' צימוקים כהים
150 ג' שזיפים מיובשים מגולענים
6 שיני שום קלופות כתושות
3 גזרים פרוסים לעיגולים
1 כף אבקת קארי
1/2 כף קינמון
מלח, פלפל
מעט שמן לטיגון
1 כוס מים

איך עושים?

- מתבלים את חלקי העוף בתערובת תבלינים - קארי, קינמון, מלח ופלפל שחור גרוס
- מחממים שמן ומטגנים להשחמה קלה את העוף. מוציאים לצלחת ושומרים בצד
- מגרדים את משקעי הסיר ומטגנים את הבצל, השום והגזר. מתבלים במלח ופלפל
- מחזירים את העוף ומוסיפים כוס מים. מביאים לרתיחה.
- מעבירים ללהבה נמוכה ומבשלים עם מכסה סגור כשעה.

אני אוהבת להגיש את המנה הזו על פירה או קוסקוס (מתכון ושלבי הכנה שלו ושל המרק האדום שלנו ממש בקרוב)


זהו, שמחה על ההפסקה שלקחתי. שמחה גם לחזור. שמחה שנשארתם בהמונכם כאן איתי, מאוד מאוד !

בתאבון :-)